<h1>דרשות מהר"ח או"ז פר' שלח סימן ו'</h1>
<h2>דף צב:</h2>
מוכיח אדם אחרי, אחרי מצותי, ימצא חן ממחליק לשון [משלי כ"ח], אחר העבירה שסבור שעושה לו טובה שכן מצינו במשה רבינו שמצא חן בעיני ישראל אע"פ שהיו שונאי' לו שנ' [שמות י"ז] עוד מעט וסקלוני, ובסוף ימיו מצא חן שלא רצו לנקום במדיינים לפי שראו שמיתתו תלוי בזה שנ' [במדבר ל"א] נקום נקמת בני ישראל ואחר תאסף וכתיב וימסרו מאלפי ישראל על כרחם נמסרו. וכן חכמים מוכיחים ומזהירין ישראל ואוסרין מה שהתורה התירה כדי לעשות סייג לתורה כדכתי' [בראשית ל"ב] על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה ולא אסרה תורה אלא גיד והם אסרו אפי' חלבו ולא מבעי' של בהמה אלא אפי' חיה, אע"ג דחלבה מותר צריך לחטט אחר גיד הנשה וחלבו בחיה כמו בבהמה.
<h2>דף צג.</h2>
ודם עוף אסור מן התורה, אעפ"כ הוורידי' של יריכין אדומים או שחורים הנראים כמלאים דם, אין צריך לנקר תחילה. ור"י היה נזהר לאחר בישול התרנגולת או לאחר צלייה שהיה זורק הגידי' הנראים כמלאים דם והיה אוכל הבשר.
וחוטי דכפלי אסור (דאוריית') [דרבנן] וצריך לנקר בעוד שהם חמים כדי שישמטו כולם. והר"ף אמר למהר"ח שרבי' יחיאל מפרי"ש לא היה אוכל אותה חתיכה, אבל הבשר שנתבשל עמה מותר. ונראה למהר"ח כיון דצריך לנקר ואי איפשר לנקר אותה אסורה והשאר מותר.
<h2>דף צג:</h2>
ובישרא דאסמיק וחתכו לחתיכות דקות מותר לצלותו וצריך למולחו לצלייה כמו לבישול. ולצלי, רש"י מצריך מליחה ולדבריו בשר ששהה ג' ימים אסור אפי' לצלי, אבל ר"י הק' על פי' ומתיר בלא מליחה לצלות. והגאונים כתבו בשר ששהה ג' ימים דמותר לצלי, ור"י הבחור מיישב הקושיא ולכך נראה כרש"י.
<h2>דף צט:</h2>
וגידים האסורי' משום דם כגון שבחזה וכיוצא בהן אם נעשה שלא נקרע תחילה ונצלה הבשר מנקרו לאחר צלייתו ואוכל הבשר, ודווקא צלייה ולא בישול וקיימא לן דאין בגידין בנותן טעם ולכך אם נשאר קצת גיד הנשה או מחלב שומנו שלא נקרו כולו ונצלו או נתבשלה, מנקרו לאחר כך והבשר מותר, דאין להחמיר בחלבו יותר מגיד עצמו, אבל לנקר (אין) צריך.
<h2>דף קיג.</h2>
וצריך למלוח על כלי מקום מודרון או בנקוב ומעשה בא לפני ר"ת שמלחו בכלי שלא היה מנוקב ואסר הבשר והכלי ולכך אם נמלח באינו מנוקב או בשולחן שוה אסור הבשר והכלי לפי שעה.
<h2>דף קטז:</h2>
וצריכין ישראל לזהר שכל מה שיעשו שיהיה לשם שמים שלא יאמר מה שאינו אוכל דם מחמת שנפשו קצה מלאוכלו, או מה שנוגע גוי שלא יאמר מחמת מיאוס דמגע גוי אינו אוכלו, אלא יאמר יכול אני אלא שהזהירנו הבורא ית' שמו במצו', וכן אמ' ר' שישנה בהילוכו ובמלבושיו מן הגויים אע"ג שאינו עושה איסור יש לו לשנות כל מה שיכול שנ' [ויקרא כ'] ואבדיל אתכם מן הגוים להיות לי וכל מקום שנא' לי זהו בזה ולהבא כמו ויקחו לי תרומה [שמות כ"ה], והיו לי הלוים [במדבר ח'], וכן בדוד כי ראיתי בבניו לי מלך [ש"א, ט"ז], בזה ולהבא היינו מלך המשיח שהוא מזרע דוד שימלוך ולא על ישראל לבד, אלא אפי' על כל האומות אלא שישראל הם יהיו למעלה מכל האומות.
